בתאריך 20.7.10 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות שעניינן, נטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון, בניגוד לסעיפים 1, 3 ו-10 לצו בדבר איסור פעולות הסתה ותעמולה עוינת (יהודה ושומרון) (מס' 101), תשכ"ז-1967, וכן זריקת חפצים לעבר אדם או רכוש, בניגוד לסעיף 212(2) לצו בדבר הוראות בטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651) התש"ע-2009. בפרט האישום הראשון יוחס לנאשם כי בתחילת שנת 2010 השתתף בשלוש הפגנות בכפר נבי צאלח ללא היתר כדין. כן יוחס לנאשם כי במהלך ההפגנות, יידה אבנים לעבר כוחות הביטחון. בפרט האישום השני יוחס לנאשם, שבתחילת שנת 2010 במסגרת הפגנות בנבי צאלח, יחד עם אחרים, יידה אבנים לעבר כוחות צה"ל. לבסוף נטען בכתב האישום כי הנאשם בחודש פברואר, ובנסיבות המתוארות לעיל, יידה בקבוק מלא שמן שרוף לעבר ג'יפים צבאיים.
השתלשלות ההליכים
בתאריך 10.8.10 כפר הנאשם באופן גורף וכללי בכתב האישום והתיק נקבע לישיבת הוכחות. ביום 13.9.10 ובטרם החלה שמיעת הראיות בתיק, ביקש הנאשם לחזור בו באופן חלקי מכפירתו הגורפת והודה כי בחודשים פברואר ומרץ השתתף בשלוש הפגנות בכפר נבי צלאח. לאחר כפירתו המתוקנת של הנאשם פנה בית המשפט לשמיעת הראיות. בתחילה העיד עד התביעה צוהייב אלחאג', אשר הוכרז על ידי בית המשפט כעד עוין. בהמשך, בתאריך 20.9.10 העיד עד התביעה רס"מ פארס ג'אבר, גובה אמרת הנאשם וכן עד התביעה, רס"ר עמרי עוידה, אשר גבה את אמרתו של העד צוהייב אלחאג'.
בתאריך 1.11.10 בהסכמת הצדדים, הוגשו אמרותיו של עד התביעה עומר איוב מיום 20.3.10 (ת/3א), ומיום 22.3.10 (ת/3ב), כמו גם, כתב האישום שהוגש כנגדו (ת/3ג) וכן הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בקשר לעד (ת/3ד), כל זאת בכפוף לצורך בתוספת ראייתית.
מאחר והתביעה לא הצליחה, על אף מספר הזדמנויות שהוענקו לה, לממש את צו ההבאה בעניינו של המפליל המרכזי בתיק, ראפת רימאווי, הורה בית המשפט בתאריך 1.11.10 על שחרורו של הנאשם.
בתאריך 29.11.10, דחה בית המשפט את בקשת התביעה לחדש, פעם נוספת, את צו ההבאה בעניינו של עד התביעה ראפת רימאווי. לאור החלטת בית המשפט הכריזה התביעה על סיום פרשת התביעה. נוכח הסכמת הצדדים כי לא הוצגה כל תשתית ראייתית התומכת באישום השני ואף לא לסעיף 2 לפרט האישום הראשון, זוכה הנאשם מחלקים אלו בכתב האישום. והדיון נדחה לפרשת הגנה וסיכומי הצדדים לתאריך 4.1.11, אך לעניין הסעיף הראשון מפרט האישום הראשון.
בדיון שנערך ביום 4.1.11 הודיע הסנגור כי הנאשם אינו מתכוון להעיד במסגרת פרשת ההגנה. הסנגור חזר על עמדתו כי הוא אינו מתנגד להגשת אמרתו של הנאשם במשטרה, והצדדים סיכמו טענותיהם על פה.
ראיות התביעה
בתאריך 13.9.10 העיד עד התביעה
צוהייב אלחאג', והודה כי יידה אבנים בהפגנה באזור נבי צאלח. יחד עם זאת, התכחש העד להודאתו במשטרה בה ציין כי גם עד התביעה ראפת רימאווי יידה עימו אבנים. עדותו של העד נועדה לשמש כעדות חיזוק לעדותו של רימאווי אשר בסופו של דבר לא העיד בפניי. חרף האמור, מאמרתו של העד מיום 13.7.10, אשר הוגשה בתום עדותו של רס"ר עמרי עוידה, שגבה את אמרתו של העד, ניתן ללמוד על מהות ההפגנות נשוא האישום. באמרתו מסר העד כי ההפגנות בנבי צאלח התקיימו בגלל
הפקעת אדמות, וכי ההפגנות החלו בינואר 2010, והתקיימו כל יום שישי, לאחר התפילה. כמו כן, ציין העד כי השתתף בהפגנות אלו ויידה אבנים לעבר ג'יפים צבאיים, בעוד אחרים שורפים צמיגים. בעדותו בפניי חזר בו העד מכל
הפללותיו, למעט האמור בעניין טארק אשר נפטר (עמוד 3 לפרוטוקול מיום 13.9.10 שורות 21 ואילך), יחד עם זאת, אינני נדרש להכרעה באשר להעדפת אמרתו על פני עדותו בפניי, שכן לצורך הכרעת הדין דרושה התייחסותו הכוללת של העד להפגנות בנבי צאלח ובכך לא חזר בו העד מהאמור באמרתו. יודגש, כי בתאריך 20.9.10, העיד רס"ר עמרי עוידה, גובה אמרת העד, ובעדותו מסר כי לא היה כל אירוע יוצא דופן במהלך חקירת העד.
אמרותיו של עד התביעה עומר איוב, הוגשו בהסכמת הצדדים. באמרתו הראשונה מיום 20.3.10 מתאר העד כי הוא השתתף בכל ההפגנות בנבי צאלח, ובתוכם ההפגנה מיום 19.3.10 אשר נערכה במעיין של נבי צאלח, וכי הוא ואחרים חסמו את הצירים בעזרת סלעים, במטרה להקשות את תפיסתם לאחר שיברחו. לשאלת החוקר מדוע השתתף בהפגנות והפר את הסדר הציבורי, השיב העד, בשורה 36 לאמרתו:
"אנחנו רוצים להגיע לאדמות שלנו והם מונעים מאיתנו זאת
."
באמרתו מיום 22.3.10 חזר ומסר העד כי השתתף בכל ההפגנות בנבי צאלח ונימוקו למעשיו:
"משום שיש לנו אדמות שם
" (שורה 2 לאמרה).
גרסת הנאשם
הנאשם, כאמור, לא העיד להגנתו, אולם בדיון שהתקיים ביום 13.9.10 ובטרם תחילת שמיעת הראיות בתיק, הודה שהשתתף בשלוש הפגנות בכפר נבי צלאח בחודשים פברואר עד מרץ. הודאתו בפניי תואמת את גרסתו כפי שמסר בפני חוקר המשטרה בתאריך 13.7.10, בה ציין כי נכח בשלוש הפגנות, אך לא יידה אבנים מעולם. הנאשם מסר בחקירתו כי הרקע להפגנות הינו כדלקמן:
"יש סכסוך בנבי צאלח על מעיין מים ואדמות שהמתנחלים מתכוונים לגזול אז עקב כך נערכו מספר עצרות שקטות... אני יצאתי 3 פעמים לעצרות שבהן היו מתפתחות עימותים עם הצבא, כלומר ירי ויידוי אבנים..
." (שורות 10-13 לאמרה).
הנאשם הוסיף וציין כי ברגע שהיו מתפתחים עימותים עם הצבא, הוא היה עוזב את המקום. עוד מסר הנאשם בגרסתו כי בתהלוכות בהן השתתף נכחו כחמישים משתתפים, יותר זרים מערבים, ובתוכם אנשי תקשורת, וכי הוא לא ידע אם לתהלוכות היה רישיון אם לאו. בהמשך מסר הנאשם כי:
"
אני ידעתי מטרם עת כי בתהלוכות אלה זה דבר שגרתי שיתפתחו מהומות כאלה..
." (שורה 59 לאמרה).
לקראת סיום אמרתו, בשורות 70 ואילך, חזר והדגיש הנאשם כי ברגע שהמפגינים היו מתקרבים יתר על המידה לצבא, היו נורים רימוני גז והלם, אשר היו מבריחים את המפגינים, ובשלב זה של ירי הרימונים, הבין הנאשם שזהו האות לפתיחת המהומות, או אז, היה הולך לביתו.
לעומת זאת, בשורה 75 לאמרה, נשאל הנאשם על ידי החוקר האם לפני הירי, נהגו "הצבא" להזהיר את המפגינים על כך שיעצרו את התהלוכה ויתפזרו לביתם, ותשובתו של הנאשם היתה:
"
כן, הם נהגו לומר לנו לפזר את התהלוכה ולחזור לבתים ואני נהגתי ללכת הביתה".
ביום 20.9.10, העיד רס"מ פארס ג'אבר, גובה אמרתו של הנאשם, ומעדותו עלה כי לא היה כל אירוע חריג במהלך חקירת הנאשם, חקירתו הנגדית של הסנגור לעד, התמקדה אך בשאלת זיהוי הנאשם.